כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהֹוָ֔ה הִנְנִי֙ מֵעִ֣יר עַל־בָּבֶ֔ל וְאֶל־יֹשְׁבֵ֖י לֵ֣ב קָמָ֑י ר֖וּחַ מַשְׁחִֽית׃

לב קמי. כשדים בגימ' דא"ת ב"ש, רוח משחית את רוח מלך פרס ומדי שהוא משחית, רוח טלנ"ט בלע"ז:

כִּדְנַן אֲמַר יְיָ הָא אֲנָא מַיְתֵי עַל בָּבֶל וְעַל יַתְבֵי אַרְעָא כַסְדָאֵי עַמְמִין קְטוֹלִין דְרָם לִבְּהוֹן וְשַׁפִּירִין בְּקוּמָא רוּחֲהוֹן מְחַבְּלָא:

לב קמי. הם כשדים בא״ת ב״ש ואחז בלשון זה על כי קם לבם על ה׳ והחריבו נוהו:

רוח משחית. מוסב על מעיר לומר שיעורר עליהם רצון משחית והוא רצון פרס ומדי:

מעיר. מלשון התעוררות:

רוח. רצון כמו הנני נותן בו רוח (ישעיהו ל״ז:ז׳):

על בבל עיר המלוכה, ואל ישבי לב קמי (כשדים בא"ת ב"ש), רוח משחית שהאויב לא יכוין להנאתו רק להשחית בל ישאר שארית: