שֶׂ֧ה פְזוּרָ֛ה יִשְׂרָאֵ֖ל אֲרָי֣וֹת הִדִּ֑יחוּ הָרִאשׁ֤וֹן אֲכָלוֹ֙ מֶ֣לֶךְ אַשּׁ֔וּר וְזֶ֤ה הָאַֽחֲרוֹן֙ עִצְּמ֔וֹ נְבוּכַדְרֶאצַּ֖ר מֶ֥לֶךְ בָּבֶֽל׃ {פ}

עַם מְבַדְרָא יִשְׂרָאֵל מַלְכַּיָא טַלְטְלִינוּן קַדְמָאָה שַׁלִיט בְּהוֹן מַלְכָּא דְאַתּוּר וְדֵין בַּתְרָאָה אַסְפִינוּן נְבוּכַדְרֶאצַר מַלְכָּא דְבָבֶל:

שה פזורה ישראל. הנה ישראל היה כשה פזורה ופרודה מן העדר אשר אריות הדיחו אותה והבריחוה מעדרה כי כן הדיחו אותו מארצו:

הראשון. המדיח הראשון אכל בשרו והוא מלך אשור שגלה עשרת השבטים:

וזה האחרון. זה המדיח האחרון שבר עצמותיו והוא נ״נ מלך בבל שגלה יהודה ובנימין:

פזורה. ענין פרוד:

הדיחו. מלשון דחיה:

עצמו. ר״ל שבר עצמיו ודוגמתו ובכל תבואתי תשרש (איוב ל״א) ור״ל תעקור השורש:

שה פזורה שיעור הכתוב אריות הדיחו שה פזורה ישראל שהדיחוהו ממקומו, האריה הראשון אכלו, אכל הבשר, והוא מלך אשור, וזה האריה האחרון עצמו שבר וכתת עצמותיו, והוא מלך בבל: