תְּנוּ־צִ֣יץ לְמוֹאָ֔ב כִּ֥י נָצֹ֖א תֵּצֵ֑א וְעָרֶ֙יהָ֙ לְשַׁמָּ֣ה תִֽהְיֶ֔ינָה מֵאֵ֥ין יוֹשֵׁ֖ב בָּהֵֽן׃

אַעְדוֹ בִתְרָא מִן מוֹאָב אֲרֵי מִגְלָא תִגְלֵי וְקַרְוָהָא לְצָדוּ יֶהֱוְיַן מִבְּלִי יָתֵיב בְּהוֹן:

תנו ציץ למואב. תנו כנף למואב כי עוף תעוף והוא ענין מליצה ור״ל בחפזון תצא בגולה:

מאין. ממה שאין מי יהיה יושב בהן:

ציץ. ר״ל כנף כי כל דבר היוצא מן הגוף קרוי בשם ציץ וכמו ויקחני בציצת ראשי (יחזקאל לח):

נצא תצא. מלשון נוצה וכנף ור״ל תעוף בנוצת כנפים: