יִרְמְיָהוּ מ״ח · מ״ה

עַל דִאֶשְׁתְּמָעוּ לְיַתְבֵי חֶשְׁבּוֹן גְלוֹ אִתְקְצַר חֵילֵיהוֹן עֲרָקוּ אֲרֵי קִידוּם תַּקִיף כְּאֶשְׁתָּא נְפַק מֵחֶשְׁבוֹן וְעָבְדֵי קְרָבָא כְּשַׁלְהוֹבִיתָא מִבֵּית סִיחוֹן וְקַטִילוּ רַבְרְבֵי מוֹאָב וְיַקִירֵי בְּנֵי אִתְרְגוּשָׁא:

בצל חשבון עמדו מכח נסים. ר״ל הנסים מן המלחמה מסבת העדר הכח עמדו לחסות בצל חשבון כי לא יכלו לנוס עוד:

כי אש וכו׳. ר״ל והנה שם נפלו כי אש יצאה מחשבון ר״ל האויב יצא משם להאבידם:

מבן סיחון. היא חשבון שהיתה מאז של סיחון מלך האמורי וכפל הדבר במ״ש:

ותאכל. האויב האביד שארית מואב:

וקדקוד. ואכלה קדקוד מואב המרימים קול שאון בגאוה ובגודל לבב ור״ל אבדו השארית וראשי העם:

ולהבה. שלהבת:

מבן סיחון. מעיר סיחון וכן אבן בהן בן ראובן (יהושע ט״ו:ו׳):

פאת. עבר וצד:

קדקוד. הוא גובה הראש:

שאון. ענין הומיה:

בצל חשבון, כאשר באו הנסים בצל חשבון ורצו לחסות בהחומה והמבצר שם בא האויב בכח גדול כנגדם עד שהנסים עמדו מכח ר"ל שע"י כח האויבים עמדו מלנוס, כי אש יצאה מחשבון מליצה זו לקוחה מדברי ספר התורה שאמרו במשל הקדמוני, שמן חשבון יצאה אש בוער שהוא האויב שאכל אותם, ומבין סיחון יצאה להבה שהלהבה בוערת מרחוק, כי משם בא האויב, ותאכל פאת מואב פאת הוא פאת הראש, ומצייר שהאש שנאחזה בפאת הראש אכלה גם את הקדקוד שהוא בני שאון בני ערים הגדולים ששם שאון רב וקול המולה: