יִרְמְיָהוּ מ״ד · כ״ה

כִּדְנַן אֲמַר יְיָ צְבָאוֹת אֱלָהָא דְיִשְׂרָאֵל לְמֵימָר אַתּוּן וּנְשֵׁיכוֹן וּגְזַרְתּוּן בְּפוּמְכוֹן וּבִרְעוּתְכוֹן קַיֵמְתּוּן לְמֵימָר מֶעְבַּד נַעְבֵּיד יַת נִדְרָנָא דִי נְדַרְנָא לְאַסָקָא בּוּסְמִין לְכוֹכְבַת שְׁמַיָא וּלְנַסְכָא לָהּ נִסְכִּין אַקָמָא תְקִימוּן יַת נִדְרֵיכוֹן וּמֶעְבַּד תַּעְבְּדוּן יַת נִסְכֵּיכוֹן:

אתם ונשיכם. ר״ל אתם כמו נשיכם דעת אחת לכם:

ותדברנה בפיכם. ר״ל מה שהנשים מדברות המה בפיכם כי כן צויתם להן לדבר:

ובידיכם מלאתם. ר״ל בפועל ידיכם תשלימו הדבר הזה לעשותם:

לאמר עשה וכו׳. מה שתאמרו עשה נעשה וכו׳ הן ידעתי שתקיימו את נדריכם לקטר לה עוד מעתה:

ועשה וכו׳. כפל הדבר במ״ש:

מלאתם. ענין השלמה וגמר:

והקים תקימנה. לשון קיום:

כה אמר ה', אתם ונשיכם, ר"ל אין לכם תירוץ שרק נשיכם עשו זאת כי אתם עוסקים בע"א עם נשיכם, וכן אין לכם תירוץ שלא הסכימו מעשיכם עם דבריכם, כי ותדברנה בפיכם ובידיכם מלאתם, באופן שהסכימו לעבירה כל הבית, האיש והאשה, וכל הגוף הדבור והמעשה, וגם לאמר עשה נעשה את נדרינו ר"ל שבמ"ש (פסוק י"ז) עשה נעשה את אשר יצא מפינו מבואר שחושבים זה כנודר לדבר מצוה שלא יחל דברו, ומבואר כי תעבדו הע"א לשם קדושה ואלהות, ולא היה דבור לבד, כי הקים תקימנה את נדריכם ר"ל כי הנדר מועיל בו חרטה אם אינו מקיימו נעקר מעיקרו, אבל אתם תקימו אותו וכן עשה תעשינה לקיימו בפועל: