וַיַּעֲנ֣וּ אֶֽת־יִרְמְיָ֗הוּ כׇּל־הָאֲנָשִׁ֤ים הַיֹּֽדְעִים֙ כִּֽי־מְקַטְּר֤וֹת נְשֵׁיהֶם֙ לֵאלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֔ים וְכׇל־הַנָּשִׁ֥ים הָעֹמְד֖וֹת קָהָ֣ל גָּד֑וֹל וְכׇל־הָעָ֛ם הַיֹּשְׁבִ֥ים בְּאֶרֶץ־מִצְרַ֖יִם בְּפַתְר֥וֹס לֵאמֹֽר׃

וַאֲתִיבוּ יַת יִרְמְיָה כָּל גַבְרַיָא דְיָדְעִין אֲרֵי מַסְקָן בּוּסְמִין נְשֵׁיהוֹן לְטַעֲוַת פַּלְחֵי כּוֹכְבַיָא וְכָל נְשַׁיָא דְקַיְמִין קְהָלָא רַבָּא וְכָל עַמָא דְיַתְבִין בְּאַרְעָא דְמִצְרַיִם בְּפַתְרוֹס לְמֵימָר:

וכל הנשים העומדות. שהיו עומדות במעמד ההוא והיה קבוץ רב:

וכל העם וכו׳. גם המה היו נמשכים אחריהם:

בפתרוס. שהיא מארץ מצרים:

קהל. ענין קבוץ עם:

ויענו את ירמיהו כל האנשים היודעים וכו' ר"ל כל הנשים היו מקטרות לאלהים אחרים רק רבות עשו זה שלא מדעת בעליהן, ולכן לא ענו רק האנשים היודעים שנשיהם מקטרות לאלהים אחרים, שהם היו נוגעים בדבר, והנשים ענו כולן, וכן העם היושבים בפתרוס ענו ג"כ כולם שהם קטרו כולם האנשים והנשים: