(ובאה) [וּבָ֕א] וְהִכָּ֖ה אֶת־אֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם אֲשֶׁ֧ר לַמָּ֣וֶת לַמָּ֗וֶת וַאֲשֶׁ֤ר לַשְּׁבִי֙ לַשֶּׁ֔בִי וַאֲשֶׁ֥ר לַחֶ֖רֶב לֶחָֽרֶב׃

וְיֵיתֵי וְיִקְטַל יַת אַרְעָא דְמִצְרַיִם דִי לְמוֹתָא לְמוֹתָא וְדִי לְשִׁבְיָא לְשִׁבְיָא וְדִי לְחַרְבָּא לְחַרְבָּא:

אשר למות. הראוי למות ברעב ימות ברעב וכו׳: