וַיְהִי֩ כְּכַלּ֨וֹת יִרְמְיָ֜הוּ לְדַבֵּ֣ר אֶל־כׇּל־הָעָ֗ם אֶת־כׇּל־דִּבְרֵי֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֵיהֶ֔ם אֲשֶׁ֧ר שְׁלָח֛וֹ יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֵיהֶ֖ם אֲלֵיהֶ֑ם אֵ֥ת כׇּל־הַדְּבָרִ֖ים הָאֵֽלֶּה׃ {ס}

וַהֲוָה כַּד שֵׁיצֵי יִרְמְיָה לְמַלָלָא עִם כָּל עַמָא יַת כָּל פִּתְגָמַיָא דַייָ אֱלָהָהוֹן דְשַׁלְחֵיהּ יְיָ אֱלָהָהוֹן לְוַתְהוֹן יַת כָּל פִּתְגָמַיָא הָאִלֵין:

את כל הדברים האלה. האמורים למעלה:

ויהי ככלות ירמיה וכו' אשר שלחו ה' את כל הדברים האלה, ר"ל שגם סוף דבריו שנראה שאמר כן מדעת עצמו שהודיעם שאין במחשבתם לשמוע לדברי הנביא גם זה צוהו ה' לדבר כן אליהם, שהגם שהוא דבר בחיריי ויש יכולת בידם לשמוע בקול ה', הודיעו ה' את מחשבתם, שהם מתעים את הנביא ושהסכימו שלא ישמעו אם יצום ה' שלא ילכו למצרים אבל הם חשבו שירמיה אמר זה מדעתו כמו שנראים פשטות דבריו כמו שפירשתי שמן פסוק י"ט דבר ה' עליכם הם דברי ירמיה, ולכן חשדו אותו שכל הנבואה הוציא מרוחו, וע"כ אמרו: