יִרְמְיָהוּ מ׳ · ה׳

וְאִם לֵית אַתְּ צָבֵי לְמֵיתַב וְתוּב לְוַת גְדַלְיָה בַּר אֲחִיקָם בַּר שָׁפָן דְמַנֵי מַלְכָּא דְבָבֶל בְּקִרְוַיָא דְבֵית יְהוּדָה וְתִיב עִמֵיהּ בְּגוֹ עַמָא אוֹ לְכָל דְכָשַׁר בְּעֵינָךְ לְמֵיזַל אֱזֵיל וּמָנֵי לֵיהּ רַב קָטוֹלַיָא מַתְּנַן וּנְבַזְבַּן וְשַׁלְחֵיהּ:

ועודנו לא ישוב. ועדיין ירמיה לא אמר שישוב משם לשבת בתוך העם הבין נבוזראדן שהיה דעתו לשוב ואמר לו ושובה אל גדליה וכו׳ והוא מקרא קצר:

או אל כל הישר וכו׳. כאומר אין אני מכריח אותך ללכת אליו אלא או שוב אליו או לך אל כל מקום הישר בעיניך:

ארוחה ומשאת. פרס מבית המלך ותשורה:

וישלחהו. שלחו לנפשו:

הפקיד. מלשון פקיד וממונה:

ארוחה. ענין פרס קבוע מבית המלך וכן וארחתו ארחת תמיד (לקמן נב):

ומשאת. ענין תשורה ודורון כמו ותרב משאת בנימין (בראשית מ״ג:ל״ד):

ועודנו, ר"ל ואם תחשוב כי ישובו הגולים לא"י אל גדליה שהפקיד מלך בבל בארץ ותשוב עמהם, ואין דעתך ללכת לבבל רק כדי לשוב עמהם לא"י, עז"א ועודנו לא ישוב ר"ל הגולה לא ישוב עודנו בעת הזאת, ולכן אם דעתך לשוב אל גדליה שובה אל גדליה בן אחיקם בעצמך, וגם שם יש לך ברירה, אם תרצה שב אתו בתוך העם או אם תרצה ללכת משם אל מקום אחר אל כל הישר בעיניך ללכת לך, ויתן לו רב טבחים ארוחה שקבע לו ארוחת תמיד שיתפרנס בו וכי הפקיד אתו אנשים, שמזה ראו שאין רצונו להגלות יותר רק שרוצה שתתישב הארץ לכן התקבצו אליו: