יִרְמְיָהוּ מ׳ · ד׳

וּכְעַן הָא שְׁרִיתָךְ יוֹמָא דֵין מִן עִזְקַיָא דִי עַל יְדָךְ אִם תַּקִין בְעֵינָיךְ לְמֵיתָא עִמִי לְבָבֶל אֲתָא וַאֲשַׁוֵי יַת עֵינִי עֲלָךְ וְאִם בִּישׁ בְּעֵינָךְ לְמֵיתֵי עִמִי לְבָבֶל אִתְמְנַע חֲזֵי כָּל אַרְעָא קָדְמָךְ לִדְתַקִין וְלִדְכָשַׁר בְּעֵינָךְ לְמֵיזַל תַּמָן אֱזֵיל:

ועתה. ר״ל הואיל ולא בכח ידו גבר נ״נ כ״א בחמת ה׳ בעוונם ואתה הלא הזהרתם להשלים עמנו א״כ אין עליך אשמה ולכן אתיר אותך היום מן האזיקים ואם טוב וכו׳:

ואשים את עיני. להשגיח בך:

חדל. מנע לבוא אתי לבבל:

לפניך. ר״ל ברשותך:

אל טוב. אל מקום הטוב והישר בעיניך וכו׳:

פתחתיך. ענין התרת הקשר כמו יתרי פתח (איוב ל):

ועתה למה נתת זקים על ידך אם באשר אתה רוצה לילך עם הגולים לבבל ותחשוב שא"א לך לילך עמהם בלא זקים, הנה פתחתיך היום מן האזקים ובכל זה אם טוב בעיניך לבא אתי בבל בא בלא זקים, ואם רע בעיניך חדל, כי הברירה בידך ללכת אל כל אשר תרצה: