יִרְמְיָהוּ ד׳ · ו׳

זְקוּפוּ אָתָא עַל צִיּוֹן גָלוֹ לָא תִתְעַכְּבוּן אֲרֵי בִישְׁתָא אֲנָא מַיְתֵי מִצִפּוּנָא וּתְבִירָא רַבָּא:

שאו נס. הרימו נס לרמז להתאסף לציון להשגב בה:

מביא. על הארץ ההיא:

מצפון. זה בבל העומדת מצפון לא״י:

ושבר גדול. הרעה ההיא תהיה שבר גדול:

נס. כלונס ארוך ובראשו וילון לרמז להתאסף:

העיזו. ענין אסיפה כמו שלח העז (שמות ט):

שאו נס לאמר אל תלכו אל ערי המבצר שהם חלשים נגד האויב רק ציונה העיזו ואל תעמדו בדרך בערי מבצר הקטנים רק מהרו לציון שהיא מבצר נשגב ובית המקדש מלך, מבאר תכיפות הכרוזים האלה כי רעה אנכי מביא מצפון ושבר גדול אשר לא יוכל להלחם נגדו, כי (ז-ח) עלה אמנם יאמר הגם שכבר עלה האריה מסבכו לשום ארצך לשמה והגם שודאי עריך תצינה מאין יושב בכ"ז לא ע"ז תספדו ותילילו, רק על זאת ספדו והילילו יען כי לא שב חרון אף ה' ממנו, מציין כי האריה עלה מסבכו, כי בערים החרבות המלאים פגרי אדם ימצא שם האריה ויתר הטורפים לאכול את הפגרים ומצייר כי בעת נסע המשחית ממקומו עלה ג"כ האריה מסבכו, כאילו בכל מקום שידעו האריות וחיתו טרף כי נבוכדנצר הולך לשם הם נוסעים אחריו לאכול את החללים בערים החרבות כי יודעים שלא ישאיר תקומה לארץ אשר הוא הולך שמה, ואמר לשום ארצך לשמה ומוסיף עריך הפרטים ג"כ תצינה בדרך לא זו אף זו, כמ"ש בישעיה על פסוק ארצכם שממה ומוסיף עריכם שרופות אש: