יִרְמְיָהוּ ד׳ · י״ט

אֲמַר נְבִיָא מֵעֵי מֵעֵי כֵּיבִין לִי זַע סְמַךְ לִבִּי הָמֵי לִי לִבִּי לָא שָׁתֵיק אֲרֵי קַל צַוְחַת קַרְנָא שְׁמָעַת נַפְשִׁי יַבָּבוּת עָבְדֵי קְרָבָא:

מעי מעי. כפל המלה כדרך הנוהים וצועקים מכאב וכן ראשי ראשי (מ״ב ד) ור״ל בעבור הכאב שיש לי במעי מצער דאגת הפורעניות המעותד לבוא לכן אהיה מלא מחלחלה:

קירות לבי. מגודל התוגה מקשקש לבי בקרבי וכתלי הלב משמיעים לי קול הומיה:

לבי לא אחריש. לא אוכל להחריש ולהשתיק את לבי מהמייתו:

שמעת נפשי. בנבואה שמעה נפשי שיבוא קול שופר ולתוספת ביאור אמר תרועת מלחמה ר״ל שיבוא האויב ויריע בשופר כדרך הנלחמים:

אוחילה. מלשון חיל וחלחלה:

קירות לבי. כתלי לבי ואמר בדרך השאלה לפי שהלב יש בו דפנות וחללים:

מעי יש הבדל בין התחלחלות המעיים להמיית הלב, כי המעיים לא יתפעלו רק מן הטבע מן הפחד והיגון אשר אין בחירת האדם יכול עליו, והלב יתפעל מן הרצון ויהמה על דבר שאדם יכול עליו לשנותו לקרבו או לרחקו אומר פה מעי יחילו וגם קירות לבי יהמו, והוא בענין אשר לבי לא אחריש שלא אוכל להחריש את לבי ולהשתיק המייתו כי אנכי סבותי ועודני מסבב הרעה עלי, כי אחר שראו שנחרבו הערים ונבוכדנצר הגלה את יהויכין בבלה מרד בו צדקיהו שנית ותקע בשופר להלחם עם בבל הגם שהיה לו לדעת שלא יצליח, וז"ש הנה נפשי שומעת קול שופר, והקול הזה היה תרועת מלחמה, (כי לפעמים יתקעו בשופר לסימנים אחרים לשמחה לאסיפה אבל פה היה תרועה המיוחדת לצאת לקראת נשק להלחם נגד בבל), וע"ז יהמה לבבי לאמר מדוע ילחמו, הלא כבר שבר על שבר נקרא, הלא כבר נשברו די והותר ע"י גליות הראשונות אשר ראו כי לא יוכלו נגד האויב שמצליח שלא כדרך הטבע, כי פתאום שדדו אהלי שהיה פתאום מבלי שהכין את עצמו לכך ובכ"ז היה כרגע ובקל מאד, וא"כ אחר שכבר נשברת עד השברים, אשאל עד מתי אראה נס למה ירים המלך נס מלחמה ויריע בשופר הלא לא יצליחו: