וַיֹּ֥אמֶר יִרְמְיָ֖הוּ לֹ֣א יִתֵּ֑נוּ שְֽׁמַֽע־נָ֣א ׀ בְּק֣וֹל יְהֹוָ֗ה לַאֲשֶׁ֤ר אֲנִי֙ דֹּבֵ֣ר אֵלֶ֔יךָ וְיִ֥יטַב לְךָ֖ וּתְחִ֥י נַפְשֶֽׁךָ׃

וַאֲמַר יִרְמְיָה לָא יִמְסְרוּן קַבֵּיל כְּעַן לְמֵימְרָא דַייָ לְדַאֲנָא מְמַלֵיל עִמָךְ וְיֵיטַב לָךְ וְתִתְקַיֵם נַפְשָׁךְ:

לא יתנו. לא ימסרוך הכשדים בידי היהודים:

ויאמר ירמיהו לא יתנו והביא לו ראיה מדבור השני שהראהו ה' שהנשים ילמדו עליו זכות שהוא אינו אשם בדבר המרד ועי"ז יצא זכאי בהשפטו, וז"ש שמע בקול ה' לאשר אני דובר אליך הוא הדבור השני שאדבר אליך, שמן הדבור הזה תדע כי וייטב לך ותחי נפשך, שחוץ מן החיים ייטב לך ג"כ, ובאר לו הדבור השני ואם מאן אתה לצאת כה הראני ה', שמן הדבור הזה יבין שאם יצא ייטב לו כי יצא זכאי אם יצא בעצמו: