בְּשָׁל֣וֹם תָּמ֗וּת וּֽכְמִשְׂרְפ֣וֹת אֲ֠בוֹתֶ֠יךָ הַמְּלָכִ֨ים הָרִאשֹׁנִ֜ים אֲשֶׁר־הָי֣וּ לְפָנֶ֗יךָ כֵּ֚ן יִשְׂרְפוּ־לָ֔ךְ וְה֥וֹי אָד֖וֹן יִסְפְּדוּ־לָ֑ךְ כִּֽי־דָבָ֥ר אֲנִֽי־דִבַּ֖רְתִּי נְאֻם־יְהֹוָֽה׃ {ס}

בִּשְׁלָמָא תְמוּת וּבִיקִידוּת אֲבָהָתָךְ מַלְכַיָא קֳדָמָאֵי דַהֲווֹ קֳדָמָךְ כֵּן יוֹקְדוּן עֲלָךְ וַי עַל מַלְכָּא יִסְפְּדוּן עֲלָךְ אֲרֵי פִּתְגָמָא אֲנָא מַלְלֵית אֲמַר יְיָ:

בשלום תמות. ארז״ל לאחר שמת נ״נ הוציאו לצדקיה מן המאסר ומת על מטתו:

ובמשרפות. כמו ששרפו על אבותיך המלכים מטתן וכלי תשמישן כן ישרפו עליך כי כן היה הדרך לשרוף על המלכים כמ״ש ישרפו לו וכו׳ (דה״ב טז):

והוי אדון. בעת יספדו אותך יאמרו הוי הוי על מיתת האדון:

אני דברתי. ובוודאי תקום:

והוי. ענין צעקת יללה: