וְנָתַתִּ֣י אֶת־הָאֲנָשִׁ֗ים הָעֹֽבְרִים֙ אֶת־בְּרִתִ֔י אֲשֶׁ֤ר לֹא־הֵקִ֙ימוּ֙ אֶת־דִּבְרֵ֣י הַבְּרִ֔ית אֲשֶׁ֥ר כָּרְת֖וּ לְפָנָ֑י הָעֵ֙גֶל֙ אֲשֶׁ֣ר כָּרְת֣וּ לִשְׁנַ֔יִם וַיַּעַבְר֖וּ בֵּ֥ין בְּתָרָֽיו׃

וְאֶתֵּן יַת גַבְרַיָא דַעֲבָרוּ עַל קְיָמִי דְלָא קַיִמוּ יַת פִּתְגָמֵי קְיָמָא דִגְזָרוּ קֳדָמַי עִגְלָא דִפְסָקוּ לִתְרֵין וַעֲבָרוּ בֵּין פַּלְגוֹהִי:

אשר לא הקימו. כפל הדבר במ״ש:

אשר כרתו לפני. וחוזר ומפרש שכרתו העגל לשני חלקים ועברו בין החלקים כי כן היה דרך כורתי ברית וכמ״ש בברית בין הבתרים ויבתר אותם בתוך וכו׳ והנה תנור עשן ולפיד אש אשר עבר בין הגזרים האלה (בראשית ט״ו:י״ז-י״ח) והוא היה שלוחו של מקום:

העוברים. המבטלים:

הקימו. מל׳ קיום:

בתריו. חלקיו כמו ואת הצפור לא בתר (שם טו):