מִקֵּ֣ץ שֶׁ֣בַע שָׁנִ֡ים תְּֽשַׁלְּח֡וּ אִישׁ֩ אֶת־אָחִ֨יו הָעִבְרִ֜י אֲשֶֽׁר־יִמָּכֵ֣ר לְךָ֗ וַעֲבָֽדְךָ֙ שֵׁ֣שׁ שָׁנִ֔ים וְשִׁלַּחְתּ֥וֹ חׇפְשִׁ֖י מֵעִמָּ֑ךְ וְלֹֽא־שָׁמְע֤וּ אֲבֽוֹתֵיכֶם֙ אֵלַ֔י וְלֹ֥א הִטּ֖וּ אֶת־אׇזְנָֽם׃

מִסוֹף שְׁבַע שְׁנִין תִּשְׁלְחוּן גְבַר יַת אֲחוּהִי בַר יִשְׂרָאֵל דְיִזְדַבַן לָךְ וְיִפְלְחִינָךְ שִׁית שְׁנִין וְתִפְטְרִינֵיהּ בַּר חוֹרִין מֵעִמָךְ וְלָא קַבִּילוּ אֲבָהַתְכוֹן לְמֵימְרִי וְלָא אַרְכִינוּ יַת אוּדְנְהוֹן:

מקץ. ר״ל מתחילה כי הראש יקרא קצה כמו הסוף:

שבע שנים. לימי עבדותו וכאשר יפרש אחריו ועבדך שש שנים ואחר כך תשלחו חפשי:

ולא שמעו. אל המצוה ההיא וחללוה:

מקץ שבע שנים, ר"ל ממצות התורה הוזהרו לשלחו אחר שש שנים ולא שמעו למצות התורה ולא הטו אזנם לנביאים המוכיחים אותם ע"ז: