אֲרֵי כִדְנַן אֲמַר יְיָ אֱלָהָא דְיִשְׂרָאֵל עַל בָּתֵּי קַרְתָּא הָדָא וְעַל בָּתֵּי מַלְכַיָא דְבֵית יְהוּדָה דְמִתָרְעִין לְהוֹן וְצָבְרִין מִלֵיתָא לְתַקָפָא שׁוּרָא מִן קֳדָם דְקַטְלִין בְּחַרְבָּא:
על בתי העיר הזאת. רצה לומר בתי השרים ויתר העם:
הנתוצים. אשר המה עתה נתוצים בעבור לעשות מאבניהם סוללות מבפנים לעלות עליהם להלחם מול הכשדים:
ואל החרב. ר״ל וינתצו אותם בחרב והוא שם כלי עשוי לשבר בו וכן ומגדלתיך יתוץ בחרבותם (יחזקאל כ״ו:ט׳):
הנתוצים. ענין שבירה והריסה:
אל הסוללות. על הסוללות ר״ל בעבור סוללות והם התלים שעושים לעלות עליהם להלחם:
ואל החרב. בחרב כמו ואל הארון (שמות כה) ומשפטו ובהארון:
(ד-ה) אל הסוללות ואל החרב באים להלחם ר"ל שבתי העיר נתוצים ע"י הסוללות והחרב שהסוללות והחרב הם באים עם הכשדים להלחם על העיר, ולמלא את הבתים פגרי האדם, אשר הכיתי ר"ל שנענשו אם ע"י ה' בעצמו עונש השגחיי, ועז"א אשר הכיתי באפי ובחמתי, ואם מעצמו ע"י הסתרת פנים, ועז"א ואשר הסתרתי פני, כמ"ש והסתרתי פני מהם והיה לאכול, וכ"ז היה על כל רעתם בין ההכאה ובין הסתרת פנים לא היה מפני שמאסתים לעולם רק על כל רעתם, כרופא שמקיז דם שאינו כדי למחוץ רק כדי לרפא:
