יִרְמְיָהוּ ל״ב · מ״ד

חַקְלִין בְּכַסְפָּא יִזְבְּנוּן וְיִכְתְּבוּן בְּשִׁטְרָא וְיַחְתְּמוּן וְיַסְהֲדוּן סַהֲדִין בְּאַרַע שִׁבְטָא דְבִנְיָמִין וּבְסַחֲרָנֵי יְרוּשְׁלֵם וּכְקִרְוַיָא דְבֵית יְהוּדָה וּבְקִרְוֵי טוּרָא וּבְקִירְוֵי שְׁפֶלְתָּא וּבְקִרְוֵי דָרוֹמָא אֲרֵי אֲתֵיב יַת גַלְוַתְהוֹן אֲמַר יְיָ:

שדות. לא כן יהיה כי עוד יבוא זמן אשר יקנו שדות בכסף ויכתבו הקנין בספר ובעל השדה יחתום שמו בו ויזמינו עדים וכדרך הנהוג:

בארץ בנימין. השדות יקנו בארץ בנימין וכו׳:

ובערי ההר וכו׳. הערים העומדים בהר ובעמק ובפאת הדרום:

כי אשיב. אשיב לארצם את הנשבים ללכת בבבל וכ״ז חוזר למעלה לומר הלא הכל בידי ואשיב ישראל לארצם ולכן צויתי לך לקנות השדה מחנמאל להיות לאות ולרמז שכן יקנו עוד שדות כי ישובו מבבל וישבו בארצם:

אשיב. מל׳ השבה:

שבותם. מלשון שביה: