כִּי־הָי֨וּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵ֜ל וּבְנֵ֣י יְהוּדָ֗ה אַ֣ךְ עֹשִׂ֥ים הָרַ֛ע בְּעֵינַ֖י מִנְּעֻרֹֽתֵיהֶ֑ם כִּ֣י בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֗ל אַ֣ךְ מַכְעִסִ֥ים אֹתִ֛י בְּמַעֲשֵׂ֥ה יְדֵיהֶ֖ם נְאֻם־יְהֹוָֽה׃

אֲרֵי הֲווֹ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּבְנֵי יְהוּדָה בְּרַם עָבְדִין דְבִישׁ קָדָמַי מִזְעוֹרֵיהוֹן אֲרֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּרַם מַרְגְזִין קָדָמַי בְּעוֹבָדֵי יְדֵיהוֹן אֲמַר יְיָ:

אך עושים הרע וכו׳. ר״ל מעת שלקחתיו לי לעם לא עשו הטוב בעיני כי עשו אך את הרע:

אך מכעיסים. לא יתרצו אלו במעשה ידיהם אך מכעיסים אותי בהם: