אֲשֶׁ֣ר כְּלָא֔וֹ צִדְקִיָּ֥הוּ מֶֽלֶךְ־יְהוּדָ֖ה לֵאמֹ֑ר מַדּ֩וּעַ֩ אַתָּ֨ה נִבָּ֜א לֵאמֹ֗ר כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהֹוָ֔ה הִנְנִ֨י נֹתֵ֜ן אֶת־הָעִ֥יר הַזֹּ֛את בְּיַ֥ד מֶֽלֶךְ־בָּבֶ֖ל וּלְכָדָֽהּ׃

דְאַסְרֵיהּ צִדְקִיָה מְלַךְ שִׁבְטָא דְבֵית יְהוּדָה לְמֵימָר מַדֵין אַתְּ מִתְנַבֵּי לְמֵימָר כִּדְנַן אֲמַר יְיָ הָאֲנָא מָסַר יַת קַרְתָּא הָדָא בְּיַד מַלְכָּא דְבָבֶל וְיַכְבְּשִׁינָהּ:

לאמר. כי אמר לו מדוע אתה נבא לאמר וכו׳ ובעבור זה כלאו:

אשר כלאו צדקיהו בעבור זה שנבא על חורבן הארץ, ונבואתו בארה כל הפרטים, א. שנבא על חורבן העיר הנני נותן את העיר הזאת, ב. שצדקיהו ירצה להמלט בגמר המצור ויתפשוהו הכשדים, וז"ש וצדקיהו לא ימלט מיד הכשדים, ג. שהכשדים לא יהרגוהו רק ימסרוהו ביד מלך בבל שונאו, וז"ש כי הנתן ינתן וכו', ד. ודבר פיו עם פיו שידבר אתו משפטים על שעבר על השבועה וזה קשה ממות, ה. ועיניו את עיניו תראינה בזה רמז לו שינקרו את עיניו, שלא יראה את ארץ בבל רק את עיני נבוכדנצר: