כִּי־כֹ֣ה ׀ אָמַ֣ר יְהֹוָ֗ה רׇנּ֤וּ לְיַֽעֲקֹב֙ שִׂמְחָ֔ה וְצַהֲל֖וּ בְּרֹ֣אשׁ הַגּוֹיִ֑ם הַשְׁמִ֤יעוּ הַֽלְלוּ֙ וְאִמְר֔וּ הוֹשַׁ֤ע יְהֹוָה֙ אֶֽת־עַמְּךָ֔ אֵ֖ת שְׁאֵרִ֥ית יִשְׂרָאֵֽל׃

אֲרֵי כִדְנַן אֲמַר יְיָ שַׁבָּחוּ דְבֵית יַעֲקֹב בְּחֶדְוָא וְדוּצוּ בְּרֵישׁ גְלֵי לְעֵינֵי כָּל עַמְמַיָא בְּשַׂרוּ שְׁבָחוּ וֶאֱמָרוּ פְּרֵיק יְיָ יַת עַמֵיהּ יַת שְׁאָרָא דְיִשְׂרָאֵל:

רנו ליעקב שמחה. הוא הפוך ה׳ אמר ליעקב רנו בקול שמחה:

וצהלו. השמיעו קול גדול:

בראש הגוים. רצה לומר במקומות הגבוהות שבארצות הגוים להיות הקול נשמע למרחוק:

השמיעו הללו וכו׳. השמיעו קול והללו את ה׳ ואמרו אתה ה׳ הנה הושעת את עמך וכו׳:

וצהלו. ענין השמעת קול גרול כמו פצחי רנה וצהלי (ישעיהו נ״ד:א׳):

רנו ליעקב שמחה תחלה ירונו על השמחה שיהיה ליעקב, ומה יהיה השמחה וצהלו בראש הגוים שבאחרית ימי גלותם יוסר מעליהם השעבוד, ויצהלו כי יהיו בראש הגוים, שהגוים יתנו להם כבוד ויהיו בראשם, תחת שהיו תחלה נבזים ושפלים ביניהם, והנה יעקב הם המון עם והפחותים שבהם, וישראל הם הגדולים, והשמחה הזאת שיצהלו בראש הגוים יהיה רק ליעקב לא לישראל שהם ירצו שישיב שכינתו לציון, אבל אז בעת ההיא השמיעו והכריזו בפרסום והללו את ה' ע"י מה שתאמרו הושע ה' את עמך הצדיקים את שארית ישראל, שהם רוצים בתשועה האמתיית מקיבוץ גלויות ושיבתם לציון, וכן יהיה אז כי ה' ישיב להם: