יִרְמְיָהוּ ל״א · כ״ב

עַד אֵימָתַי אַתְּ מִתְחַסְנָא לְמִתַּב כְּנִשְׁתָּא דְסַגִיאִין תִּיוּבְתָּהָא אֲרֵי הָא יְיָ בָרָא חַדְתָּא בְּאַרְעָא וְעַמָא בֵּית יִשְׂרָאֵל יִתְנְהוֹן לְאוֹרַיְתָא:

עד מתי תתחמקין. את הבת השובבה עד מתי תהיה עוד מסובבת מארצך להיות בעוונך:

כי ברא. כי אז יברא ה׳ דבר חדש שעם היות שעתה נמשלת לנקבה שימשול בה בעלה לפי שבעלוך הנה אז תסובב להיות גבר למשול עוד על הכשדים כגבר על אשה:

תתחמקין. ענין סבוב כמו חמק עבר (ש״ה ה):

השובבה. ענין מרד כמו מדוע שובבה העם (לעיל ח):

עד מתי תתחמקין הבת השובבה אומר אל ארץ ישראל עד מתי תסתתר מבני הגולה, כי ברא ה' חדשה בארץ נקבה תסובב גבר, המליצה תצייר את המדינה כנקבה, ואת העם היושב עליה כזכר הבועל אותה, כמ"ש כי יבעל בחור בתולה יבעלוך בניך, וכמו שמנהג העולם שהאיש יחזור ויסובב לבקש את האשה ולא בהפך, כן ישתדלו העם לכבוש את הארץ שירצו לשבת עליה ע"י כיבוש ומלחמה, אולם בימי בית שני ששבו לארצם בלא כיבוש ומלחמה, וכאילו הארץ תבקש אותם ותכין את עצמה לקראת הגבר שיבא אליה, אמר כי בארץ ברא ה' חדשה, שהגם שנקבה אחרת תבוקש ותסובב מן הגבר, הנקבה הזאת שהיא הארץ ברא לה ה' טבע חדשה שהיא תסובב את הגבר ותבקש אותו שיבא אליה והוא לא יבקש אותה ע"י השתדלות של כיבוש ומלחמה: