יִרְמְיָהוּ ל׳ · כ״א

וְיִתְרַבָּא מַלְכֵיהוֹן מִנְהוֹן וּמְשִׁיחֵיהוֹן מִבֵּינֵיהוֹן יִתְגְלֵי וֶאֶקְרְבִינוּן וְיִתְּנְהוֹן לְפּוּלְחָנִי אֲרֵי מַן הוּא דֵין דְאִתְרְעִי לִבֵּיהּ לְאִתְקְרָבָא לְפוּלְחָנִי אֲמַר יְיָ:

והיה אדירו ממנו. רצה לומר מלכו יהיה מישראל:

ומושלו וכו׳. כפל הדבר במ״ש:

והקרבתיו. אני אקרב אותו והוא יהיה נגש אלי להתקרב ר״ל אטע בלבו יראת ה׳ והוא יהיה מוסיף והולך:

כי מי הוא זה. בא ליתן טעם למה בתחלה אקרבו ואח״ז יגש אלי ואמר כי מי הוא זה האיש אשר התחייב את לבו לגשת אלי להתקרב אם לא אסייעו לקרבה ולהתדבק בי:

אדירו. ענין חוזק ועל המלך יאמר שהוא החזק מכל:

ונגש. ענין הקרבה:

ערב. ענין התחייבות ודוגמתו התערב נא את אדוני וכו׳ (ישעיהו ל״ו:ח׳):

והיה אדירו ממנו, האדיר יהיה מקרב העם לא בן נכר, ולא יהיה כמו בבית שני שנבחרו אדיריהם ע"י העמים המושלים עליהם, כי מושלו מקרבו יצא מבחירת העם, והקרבתיו אני אקרב אותו שיהיה מקרובי ה' העומדים בהיכלו, כמ"ש אשרי תבחר ותקרב, כי הבדיל ה' אתכם מעדת ישראל להקריב אתכם אליו, שזה יהיה ע"י רצון ה' שבוחר באיש אחד להיות לו סגולה כמו שבט לוי וזרע אהרן ודוד, וע"י שאקרב אותו יגש אלי, כי מי זה ערב לבו לגשת אלי מעצמו, שזה לא יהיה רק ברצון ה':