יִרְמְיָהוּ ל׳ · י״ח

כִּדְנַן אֲמַר יְיָ הָאֲנָא מֵיתֵיב גָלוּת אַרְעֵיהּ דְיַעֲקוֹב וְעַל קִרְווֹהִי אֲרַחֵים וְתִתְבְּנֵי קַרְתָּא יְרוּשְׁלֵם בְּאַתְרָהּ וּבֵית מַקְדְשָׁא כַּד חָזֵי לֵיהּ יִשְׁתַּכְלֵיל:

הנני שב. אושיב בהשקט את שבי אהלי יעקב שגלו מהם:

ומשכנותיו ארחם. לבל יהיו שוממים:

עיר. זה ירושלים:

על תלה. ר״ל על גבהה וחזקתה שהיתה לה מאז:

וארמון. זה בה״מ:

על משפטו. ר״ל בדרך ובענין שהיה מאז:

שב. ענין השקט:

שבות. מלשון שביה:

ומשכנותיו. מל׳ משכן ומדור:

תלה. מלשון תל וגל ור״ל על גבהה וחזקתה:

וארמון. ענין היכל ופלטרין וכן כי ארמון נוטש (ישעיהו ל״ב:י״ד):

משפטו. דרכו ומנהגו וכן עומד על העמוד כמשפט (מ״ב יא):

כה אמר ה', אינה נדחה, כי הנני שב שבות אהלי יעקב, ואח"כ ישכנו במשכנות קבועים ומשכנותיו ארחם, ואח"כ ונבנתה עיר על תלה, ר"ל תחלה ישבו שם באהלים, ואח"כ יבנו משכנות, ואח"כ תבנה ציון כמו שהיתה לפנים, ואח"כ יבנה המקדש ובית המלך וארמון על משפטו ישב כפי משפטיו וחקתיו כי בנין המקדש צריך להיות כפי אשר בכתב מיד ה' השכיל. ויצא מהם תודה הודאה על הנסים שנעשו להם וקול משחקים מרוב טוב, והרבתים ברוב עם, והכבדתים בכבוד ומשרה: