כִּ֣י כֹ֥ה אָמַ֛ר יְהֹוָ֖ה אָנ֣וּשׁ לְשִׁבְרֵ֑ךְ נַחְלָ֖ה מַכָּתֵֽךְ׃

אֲרֵי כִּדְנַן אֲמַר יְיָ תַּקִיף תַּבְרִיךְ מִמַרְעָא מַחֲתִיךְ:

אנוש לשברך. הן אמת את השבר שהיה לך היה כאוב ביותר:

נחלה מכתך. המכות שבאו עליך היו מחליאים מאד:

אנוש. ענין מכאוב חזק כמו ומכתי אנושה (לעיל טו):

לשברך. הלמ״ד היא במקום את וכן הרגו לאבנר (ש״ב ג):

נחלה. מל׳ חולי:

אנוש לשברך, השבר החיצוני אנוש ומסוכן מאד, וגם מכתך הפנימית נחלה מאד, וכשיש שבר ומכה ביחד קשה לרפואתם, והנמשל שאתה חולה חולי הגוף בעניך וחולי הנפש בעונך, וגם א"א לרפא החולי ע"י רופא, כי אין דן דינך למזור בשביל שרפואת תעלה אין לך שלא נמצא שיקוי עצמות וכח הטבעי שיסבול הרפואה עד שהטבע יתגבר על החולי, והנמשל א"א שתתרפא ע"י הנביאים והמורים כי לא הקבעו בלבך יסודות האמונה והיראה והמוסר שעל ידם תשמעו לקול מורה: