וְאָנֹכִ֣י אָמַ֗רְתִּי אֵ֚יךְ אֲשִׁיתֵ֣ךְ בַּבָּנִ֔ים וְאֶתֶּן־לָךְ֙ אֶ֣רֶץ חֶמְדָּ֔ה נַחֲלַ֥ת צְבִ֖י צִבְא֣וֹת גּוֹיִ֑ם וָאֹמַ֗ר אָבִי֙ (תקראו) [תִּקְרְאִי־]לִ֔י וּמֵאַחֲרַ֖י לֹ֥א (תשובו) [תָשֽׁוּבִי]׃

וַאֲנָא אֲמָרִית אֵיכְדֵין אַצְלְחִינָךְ בִּבְנַיָא וְאֶתֵּן לִיךְ אֲרַע חֶמְדָתָא אַחֲסָנַת חֶדְוַת תּוּשְׁבְּחַת עַמְמַיָא וַאֲמָרֵית רִבּוֹנִי תְּצַלָן קֳדָמַי וּמִבָּתַר פּוּלְחָנִי לָא תְתוּבִין:

ואנכי אמרתי. מתחילה כשלקחתיך לי לעם אמרתי בלבי באיזה ענין אשימך בין הבנים ודומה להם ר״ל להיות דומים למלאכי מעלה הנקראים בני אלהים כמ״ש ויבואו בני האלהים (איוב א׳:ו׳):

ואתן לך. ולזה נתתי לך ארץ חמדה נחלה מפוארה לכל צבאות הגוים כי כולם משתוקקים ומתאוים לה ומפארים אותה על כי הוא מקום השראת השכינה והוא מבוא גדול לירוא את ה׳ להיות כמלאכי מעלה:

ואומר. אמרתי בענין זה תקראי לי אבי ולא תשובי מאחרי עד עולם:

אשיתך. ענין שימה:

צבי. ענין הדר ופאר וכן צבי ממלכות (ישעיה יג, יט):

ואנכי נגד מה שאומר שאז יקוו כל הגוים לירושלים וכל העולם יכירו אמונת ה', אמר כי תחלה חשב ה' מחשבות להבדילם מכל הגוים, ולהפרידם בארץ מיוחדת, ודמה אותם במשלו כמי שיש לו בת אחת אהובה בין בנים רבים, שחושש מלהשית דירתה בין הבנים פן יריעו לה או יוציאו אותה לתרבות רעה ולכן נותן לה נחלת שדה וכרם מיוחד, וז"ש ואנכי אמרתי איך אשיתך בבנים, שחששתי בל תתערבי בגוים, ולכן נתתי לך ארץ חמדה, היו בו ב' ענינים, א. שמצד עצמה היא ארץ חמדה, ב. שהיא נחלת צבי שיהיה בה קיום לנצח ואומר בלבי ע"י שהיא ארץ חמדה אבי תקראי לי ותכיר הטובה וע"י שהיא נחלת צבי וקיום, מאחרי לא תשובי כי תתקיימי ביראתי כמו שתתקיים תמיד הנחלה בידכם: