בָּעֵ֣ת הַהִ֗יא יִקְרְא֤וּ לִירוּשָׁלַ֙͏ִם֙ כִּסֵּ֣א יְהֹוָ֔ה וְנִקְו֨וּ אֵלֶ֧יהָ כׇֽל־הַגּוֹיִ֛ם לְשֵׁ֥ם יְהֹוָ֖ה לִירוּשָׁלָ֑͏ִם וְלֹא־יֵלְכ֣וּ ע֔וֹד אַחֲרֵ֕י שְׁרִר֖וּת לִבָּ֥ם הָרָֽע׃ {ס}

בְּעִידָנָא הַהִיא יִקְרוּן לִירוּשְׁלֵם אֲתַר בֵּית שְׁכִנְתָּא דַייָ וְיִתְנְהוֹן לְמִפְלַח בָּהּ כָּל עַמְמַיָא לִשְׁמָא דַייָ לִירוּשְׁלֵם וְלָא יְהָכוּן עוֹד בָּתַר הִרְהוּר לִבְּהוֹן בִּישָׁא:

כסא ה׳. ר״ל גם שמה תהיה השראת השכינה:

ונקוו אליה. כל העמים יתקבצו אליה בעבור שם ה׳ השורה בה וחוזר ומפרש אל ירושלים יתקבצו כי שמה תהיה השראת השכינה:

שרירות לבם הרע. מראית לבם שמראה להם את הרע ומסית אותם לעשותה:

ונקוו. ענין אסיפה וקבוץ כמו יקוו המים (בראשית א):

שרירות. ענין ראיה והבטה כמו אשר שוררו אנשים (איוב ל״ו:כ״ד):

בעת ההיא, כסא ה', שתחת שעתה ה' בשמים הכין כסאו, שמלכותו והנהגתו נראית בשמים שמנהיג הכל ע"פ חקות הטבע אז תתראה מלכות ה' והנהגתו בירושלים בהנהגה נסיית למעלה מן הטבע, שיודמה ששם יושב ה' ומנהיג ומשגיח ומולך, ולכן יקוו אליה כל הגוים ולא למלחמה עליה או לאכול מפריה רק לשם ה' וגם לירושלים בעבור חשיבות העיר, ולא ילכו עוד אחרי שרירות לבם, כי יכירו כולם מלכות ה' ואחדותו דרכיו ותורתו: