יִרְמְיָהוּ ג׳ · י״ד

תּוּבוּ בָנַיָא דְמִתְחַסְנִין לְמֵיתַב אֲמַר יְיָ אֲנָא אִתְרְעֵיתִי בְּכוֹן וֶאֱקָרֵיב יַתְכוֹן כְּאִלּוּ אַתּוּן מִשְׁתָּאֲרוּן חָד מִקַרְתָּא וּתְרֵין מִזַרְעִיתָא וְאָעֵיל יַתְכוֹן לְצִיּוֹן:

שובו. אתם בנים מורדים שובו אלי כי אנכי האדון והמושל בכם לכן מהראוי שתשובו אלי:

ולקחתי אתכם. ואז אקח אתכם מהגולה:

אחד מעיר. ר״ל אף אם מעט ישובו אלי אקח אותם ולא ישתקעו שם עם העומדים במרדם:

בעלתי. ענין שר ואדון כמו אם בעליו עמו (שמות כב):

שובו בנים, והגם שהאבות החוטאים לא שבו הנני קורא שבניהם עכ"פ ישובו, כי אנכי בעלתי בכם ר"ל הגם שאת אמכם גרשתי ואתן ספר כריתותיה אליה, בכם בעלתי ר"ל אחזיק אתכם כאשתי ואנכי אהיה לכם לבעל, ולקחתי אתכם גם אם לא תהיה רק אחד מעיר שתשארו שארית מעט מ"מ אקח אתכם בעתיד ואביא אתכם ציון, ויען שסבת חטא אבותיכם היו המלכים שמלכי ישראל הטו אתכם מני דרך, לכן ונתתי לכם רועים כלבי רועים טובים אשר ירעו אתכם דעה והשכיל: