יִרְמְיָהוּ ג׳ · י״ג

בְּרַם דְעִי חוֹבַיִךְ אֲרֵי בְמֵימְרָא דַייָ אֱלָהָךְ מְרֵידְתְּ וְקַלְקֵילְתְּ יַת אוֹרְחָתָךְ אִתְחַבַּרְתְּ לְעַמְמַיָא פַּלְחֵי כּוֹכְבַיָא תְּחוֹת כָּל אִילַן עַבּוּף וּלְמֵימְרִי לָא קַבֵּילְתּוּן אֲמַר יְיָ:

אך דעי עונך. תהא מכיר בעצמך שהרבית עון כי פשעת בה׳:

ותפזרו. פזרת רגליך זה מזה לנאוף עם הרבה זרים ור״ל עבדת עכו״ם הרבה:

ובקולי לא שמעתם. ר״ל לא עבדתם אותי אף בשיתוף:

ותפזרי. מלשון פזור ופרוד:

דרכיך. רגליך ע״ש שדורכים ופוסעים בו וכמו שמלת פעם משותף על ענין ההלוך ועל הרגל כמ״ש פעמי מרכבותיו (שופטים ה׳:כ״ח) ונאמר פעמי דלים (ישעיה כז):

אך בתנאי שאת תדעי עונך ותזכור כי חטאת, כי חטאך היה משולש, א. בה' אלהיך פשעת המרידה בבעלך, ב. במה שאליו כי פזרת דרכיך והיית מופקרת לכל, וגם היה ההפקר גדול מאד כי היה הזנות לכל אדם לזרים, ובכ"מ תחת עץ רענן, ג. כי הגם שקראתי אותך שתשוב אלי והתריתי בך מ"מ בקולי לא שמעתם: