וְגַם־בְּכׇל־זֹ֗את לֹא־שָׁ֨בָה אֵלַ֜י בָּגוֹדָ֧ה אֲחוֹתָ֛הּ יְהוּדָ֖ה בְּכׇל־לִבָּ֑הּ כִּ֥י אִם־בְּשֶׁ֖קֶר נְאֻם־יְהֹוָֽה׃ {ס}

וְאַף בְּכָל דָא לָא תָבוּ לְפוּלְחָנִי מִשִׁקְרַיָא אֲחֵיהוֹן דְבֵית יְהוּדָה בְּכָל לִבְּהוֹן אֱלָהֵין בְּשִׁקְרָא אֲמַר יְיָ:

וגם בכל זאת. עם כל הרעה שראתה שבא על ישראל עכ״ז לא שבה אלי וכו׳ בכל לבה כ״א בשקר מהשפה ולחוץ:

ג. כי תחת שמשובה ישראל לא שבה אל ה' בשום פעם כלל כמ"ש ואומר אחרי עשותה את כל אלה אלי תשוב ולא שבה, לא כן שבט יהודה שבכל פעם אחרי העבירה והזנות שבה לבית בעלה כאשה כשרה, אבל בכל זאת לא שבה לבית בעלה בכל לב באמת כי אם בשקר, כי לבבה נוטה לע"א, ולכן ויאמר ה' אלי צדקה נפשה משובה ישראל ע"י בגודה יהודה שבהעריך מעשה ישראל נגד מעשה יהודה נמצא שישראל צדיקים נגד יהודה, ולכן הלוך וקראת את הדברים האלה הנאמרים למעלה, צפונה במקום שגלו ישראל, ואמרת ועפ"י הדברים האלה תאמר אליהם שובה משובה ישראל ולא תירא שאפיל בכם פני ורוגזי להענישכם, וגם לא תירא שאנטור עליך שנאה בלב כי יען שחסיד אני לא אטור לעולם, אנכי אשכח עונך מכל וכל: