וְרָֽדַפְתִּי֙ אַֽחֲרֵיהֶ֔ם בַּחֶ֖רֶב בָּרָעָ֣ב וּבַדָּ֑בֶר וּנְתַתִּ֨ים (לזועה) [לְזַעֲוָ֜ה] לְכֹ֣ל ׀ מַמְלְכ֣וֹת הָאָ֗רֶץ לְאָלָ֤ה וּלְשַׁמָּה֙ וְלִשְׁרֵקָ֣ה וּלְחֶרְפָּ֔ה בְּכׇל־הַגּוֹיִ֖ם אֲשֶׁר־הִדַּחְתִּ֥ים שָֽׁם׃

וְאֶרְדוֹף בַּתְרֵיהוֹן בְּחַרְבָּא וּבְכַפְנָא וּבְמוֹתָא וְאֶתְּנִינוּן לְזִיעַ לְכָל מַלְכְּוַת אַרְעָא לְמוֹמֵי וּלְצָדוּ וּלְאִשְׁתְּמָמוּ וּלְחִיסוּדִין לְכָל עַמְמַיָא דְאַגְלֵיתִינוּן לְתַמָן:

ורדפתי. אפרע מהם בחרב האויב וברעב ובדבר:

ונתתים לזעוה. ר״ל אמסרם לכל ממלכות הארץ להיותם לזעוה כי כולם יחרידום:

לאלה. ישבעו לומר בשבועתם אהיה כהיהודים האומללים:

ולשמה. כולם יתמהו על גודל חורבנה:

ולשרקה. ישרקו על גודל האבדון:

ולחרפה. יחרפו אותם:

הדחתים. כמו אדיחם עבר במקום עתיד:

לזעוה. ענין רעד ורתת:

לאלה. ענין שבועה:

ולשמה. ענין תמהון:

ולשרקה. ענין השמעת קול בקבוץ השפתים ודרכו לעשותו כשרואים דבר חשוב שנחרב:

ורדפתי אחריהם אח"כ בצאתם למצרים, ונתתים לזעוה כנ"ל כ"ד ט':