כֹּ֤ה אָמַר֙ יְהֹוָ֣ה צְבָא֔וֹת הִנְנִי֙ מְשַׁלֵּ֣חַ בָּ֔ם אֶת־הַחֶ֖רֶב אֶת־הָרָעָ֣ב וְאֶת־הַדָּ֑בֶר וְנָתַתִּ֣י אוֹתָ֗ם כַּתְּאֵנִים֙ הַשֹּׁ֣עָרִ֔ים אֲשֶׁ֥ר לֹא־תֵאָכַ֖לְנָה מֵרֹֽעַ׃

כִּדְנַן אֲמַר יְיָ צְבָאוֹת הָאֲנָא מְגָרֵי בְּהוֹן יַת דְקַטְלִין בְּחַרְבָּא וּבְכַפְנָא וּמוֹתָא וְאֶתֵּן יַתְהוֹן כְּתֵינַיָא בִּישָׁתָא דְלָא מִתְאַכְלָן מִבִּישׁוּ:

כה אמר ה׳. בעבור שארכו הדברים באמרו אחיכם וכו׳ אמר שנית כה אמר ה׳:

הנני משלח בם. אגרה בם חרב האויב והרעב והדבר וכאומר ואיך אם כן תשובו אתם מהרה אם אמסור ביד האויב גם את היושבים פה:

כתאנים השוערים. כתאנים המגונים אשר אין לאכל בעבור רעתן השנואים ומרוחקים מבני אדם וכמ״ש וכתאנים הרעות וכו׳ כן אתן את צדקיהו וכו׳ (לעיל כד):

משלח. ענין גרוי והשסה כמו ושן בהמות אשלח בם (דברים לב):

השוערים. ענין דבר מגונה ומאוס כמו שמה ושערורה (לעיל ה):