וַיֹּאמְר֤וּ הַשָּׂרִים֙ וְכׇל־הָעָ֔ם אֶל־הַכֹּהֲנִ֖ים וְאֶל־הַנְּבִיאִ֑ים אֵין־לָאִ֤ישׁ הַזֶּה֙ מִשְׁפַּט־מָ֔וֶת כִּ֗י בְּשֵׁ֛ם יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֵ֖ינוּ דִּבֶּ֥ר אֵלֵֽינוּ׃

וַאֲמָרוּ רַבְרְבַיָא וְכָל עַמָא לְכַהֲנַיָא וּלְסַפְרַיָא לֵית לְגַבְרָא הָדֵין חוֹבַת דִין דִקְטוֹל אֲרֵי בִשְׁמָא דַייָ אֱלָהָנָא מַלֵיל עִמָנָא:

וכל העם. עם כי מתחלה היתה ידם עם הכהנים והנביאים עתה בשמעם דברי ירמיה שדבר בשליחות ה׳ חזרו בהם:

כי בשם ה׳. ולא אמר מלבו:

ויאמרו השרים וכל העם אל הכהנים, אז הסכימו השרים עם העם נגד טענת הכהנים והנביאים, ויאמרו אין משפט מות לאיש הזה ר"ל שא"א להמיתו במשפט ובדין, כי בשם ה' אלהינו דבר ונבואתו אמת אולם בכל זה עדיין היה דעת העם להמית אותו שלא במשפט כדי לסלק ההיזק שמגיע להם לפי דעתם מנבואתו: