יִרְמְיָהוּ כ״ו · י״א

וַאֲמָרוּ כַּהֲנַיָא וְסַפְרַיָא לְרַבְרְבַיָא וּלְכָל עַמָא לְמֵימַר חוֹבַת דִין דִקְטוֹל לְגַבְרָא הָדֵין אֲרֵי אִתְנַבֵּי עַל קַרְתָּא הָדָא כְּמָה דִשְׁמַעְתּוּן בְּאוּדְנֵיכוֹן:

משפט מות. כי חשדוהו שמלבו נבא הדבר ולכן אמרו שיש לו דין חיוב מיתה:

אל העיר. על העיר:

כאשר שמעתם. העם שמעו מפי ירמיה והשרים מפי המספרים:

ויאמרו הכהנים והנביאים אל השרים ואל כל העם, אמנם הכהנים והנביאים לא האמינו בנבואתו ורצו להרגו מצד שמנבא שקר בשם ה' (כי נביאי השקר היו מכחישים נבואתו והיו מנבאים בהפך), וע"כ טענו הם אל השרים ואל העם ואמרו משפט מות לאיש הזה היינו שיש להמיתו ע"פ המשפט והדין, כי נבא על העיר הזאת כאשר שמעתם באזניכם והיא נבואת שקר כי לא שלחו ה', ובפרט זה לא הסכימו העם לפ"ז הנביאים רצו להרגו כפי המשפט מצד שהוא נביא שקר, ורצו שהשרים ידונו אותו בדין, והעם לא הסכימו על פרט זה ובכל זה רצו להרגו אף שהוא נביא אמת כדי לסלק הנזק שיש להם מנבואתו שמנבא פורעניות: