וַֽיִּשְׁמְע֣וּ ׀ שָׂרֵ֣י יְהוּדָ֗ה אֵ֚ת הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה וַיַּעֲל֥וּ מִבֵּית־הַמֶּ֖לֶךְ בֵּ֣ית יְהֹוָ֑ה וַיֵּ֥שְׁב֛וּ בְּפֶ֥תַח שַֽׁעַר־יְהֹוָ֖ה הֶחָדָֽשׁ׃ {ס}

וּשְׁמָעוּ רַבְרְבֵי יְהוּדָה יַת פִּתְגָמַיָא הָאִלֵין וּסְלִיקוּ מִבֵּית מַלְכָּא לְבֵית מַקְדְשָׁא דַייָ וְתִיבוּ בְּמַעֲלָנָא דִתְרַע בֵּית מַקְדְשָׁא דַייָ מַדִינְחָאָה:

וישמעו. בעבור רגשת המון העם שמעו את הדברים האלה:

בית ה׳. אל בית ה׳:

בפתח שער. ר״ל בחלל השער:

החדש. יתכן שנפל וחדשו אותו בבנין (ואולי זהו שבנה יותם כמ״ש הוא בנה את שער בית ה׳ העליון, מ״ב טו):

וישמעו שרי יהודה, אמנם השרים באו לבחון הדבר אם הוא חייב מיתה ע"פ הדין, כי להשרים לא יאות להמית נקי חנם, ואז נסתלקו העם, כי העם האמינו שהוא שליח מאת ה', וא"א להמיתו ע"פ המשפט והדין: