יִרְמְיָהוּ כ״ה · ל״ד

אֱלִילוּ מַלְכַיָא וּצְוָחוּ וְחוּפוּ רֵישֵׁיכוֹן בְּקִטְמָא תַּקִיפֵי עַמָא אֲרֵי שְׁלִימוּ יוֹמֵיכוֹן לְקַטְלָא וְתִתְבַּדְרוּן וְתִפְּלוּן דַהֲוֵיתוּן רְגִיגִין כְּמָנֵי חֶמְדָתָא:

הילילו הרועים. למלכי יהודה ושריו יאמר הילילו וזעקו אתם מנהיגי העם ואתם אדירי הצאן ר״ל אתם הגבורים שבעם התפלשו בעפר דרך צער ואבלות כי מלאו ימיכם להביא מקצתכם לטביחה ובא זמן תפוצותיכם להיות מקצתכם נפוצים בגולה:

ונפלתם ככלי חמדה. ר״ל לא תהיה נפילתכם ככלי בזוי הנופל בארץ שאין היזק בנפילתו אלא היזק רב וקלון מתמיד יהיה לכם בהנפילה ההיא ככלי חמדה הנופל לארץ שההיזק רב במה שנפחת בנפילה:

הילילו. מל׳ יללה:

והתפלשו. ענין הגלגול בעפר כמו עפר התפלשי (מיכה א׳:י׳) אדירי. ענין חוזק:

מלאו. נשלמו וכן במלאת ימי טהרה (ויקרא י״ב:ו׳):

ותפוצותיכם. ענין פזור וכן כי נפץ העם (ש״א יג):

הילילו הרועים הם המלכים, והתפלשו אדירי הצאן השרים, כי מלאו ימיכם שבא הזמן לטבוח, (ומלאו ימי) תפוצותיכם שתפוצו לגולה, ונפלתם ככלי חמדה כלי זכוכית יקרה שבעודה שלמה היא חמודה ובעת שתשבר אין השברים ראוים לכלום, כן אחר שתשברו ותפוצו לחתיכות דקות בגולה לא תחשבו למאומה: