יִרְמְיָהוּ כ״ד · ו׳

וְשַׂמְתִּ֨י עֵינִ֤י עֲלֵיהֶם֙ לְטוֹבָ֔ה וַהֲשִׁבֹתִ֖ים עַל־הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֑את וּבְנִיתִים֙ וְלֹ֣א אֶהֱרֹ֔ס וּנְטַעְתִּ֖ים וְלֹ֥א אֶתּֽוֹשׁ׃

טקסט הפסוק: מקרא על פי המסורה (ויקיטקסט), רישיון CC BY-SA 3.0

במילים פשוטות

הפסוק נלמד כאן לצד כל המפרשים הקלאסיים שלמטה. הסבר מקורי מונגש לפסוק זה נמצא בהכנה ובבדיקה, ויתווסף בקרוב.

כל המפרשים

תרגום יונתן

תרגום יונתן בן עוזיאל

וַאֲשַׁוֵי מֵימְרֵי עֲלֵיהוֹן לְטָבָא וַאֲתֵיבִינוּן לַאֲרַע הָדָא וְאֶבְנִינוּן וְלָא אֲפַגֵר וַאֲקִימִינוּן וְלָא אֶטַלְטֵל:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

מצודת דוד

רבי דוד אלטשולר · המאה ה־18

ושמתי עיני. אשגיח עליהם לטובה לשמרם בגולה:

והשיבותים. בזמן בית שני:

ובניתים ולא אהרוס. ר״ל הואיל וכבר עבר עליהם הצרה לא יקוו עוד מעתה הריסה כי אם בנין בשובם לירושלים בבית השני לא כמו הנשארים בירושלים אשר יקוו על הריסה הואיל ועדיין לא עבר עליהם הצרה ולא קבלו הגמול:

ונטעתים וכו׳. כפל הדבר במ״ש:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

מצודת ציון

רבי יחיאל הלל אלטשולר · המאה ה־18

והשיבותים. מלשון השבה:

אהרס. מל׳ הריסה ונתיצה:

אתוש. ענין עקירה כמו לנתוש ולנתוץ (לעיל א):

מקור: ספריא · נחלת הכלל