וְכִֽי־יִשְׁאָלְךָ֩ הָעָ֨ם הַזֶּ֜ה אֽוֹ־הַנָּבִ֤יא אֽוֹ־כֹהֵן֙ לֵאמֹ֔ר מַה־מַּשָּׂ֖א יְהֹוָ֑ה וְאָמַרְתָּ֤ אֲלֵיהֶם֙ אֶת־מַה־מַּשָּׂ֔א וְנָטַשְׁתִּ֥י אֶתְכֶ֖ם נְאֻם־יְהֹוָֽה׃

וַאֲרֵי יִשְׁאֲלִינָךְ עַמָא הָדֵין אוֹ סָפַר אוֹ בָהֵין לְמֵימָר מַה נְבוּאֲתָא בִּשְׁמָא דַייָ וְתֵימַר לְהוֹן כְּדֵין נְבוּאֲתָא וְאֶרְטוֹשׁ יַתְכוֹן אֲמַר יְיָ:

וכי ישאלך. אמר המקום לירמי׳ אם ישאלך העם הזה או נביא השקר או כהן הבעל לאמר מה משא ה׳ ר״ל מה דבר ה׳ ובדרך לעג אמרו לשון משא לפי שהיה להם למשא ולעול כבד:

ואמרת. אז תאמר אליהם את מה משא ר״ל את מה שיאות ויצטרך במשא כלומר מה שיאות לעשות במשא אעשה לכם וחזר ופירש ונטשתי אתכם כאדם העוזב ומשליך את המשא הכבידה עליו:

משא. כן נקרא הנבואה:

ונטשתי. ענין עזיבה:

וכי ישאלך, הנבואות הנקראות בשם משא, היה נביא נושא דבריו במשלים ומליצות, ובימי ירמיה היו מתלוצצים על דברי הנבואה ואמרו הלא ממשל משלים הוא, וירמיה לא נבא שום נבואה בשם משא, ולא השתמש בסגנון זה כי כל נבואותיו היו על החרבן ובזה לא נשא משא ומליצה, והדור ההוא כשבאו אל הנביא שאלוהו בדרך ליצנות מה משא ה', וכן כשספרו את דברי הנביא איש לחברו, הפכו את סגנון לשונו ועשו ממנו משא ומליצה, ועל שניהם הזהיר אותם, א. כי ישאלך מה משא, שזה אצלם לשון ליצנות, וכוונו בליצנותם גם כונה שניה, כי הדבור הוא למשא אל ה', ותשיב להם את מה משא ונטשתי אתכם אני אטוש אתכם מעל פני ולא תהיו עוד עלי למשא: