וּבִנְבִאֵ֨י יְרוּשָׁלַ֜͏ִם רָאִ֣יתִי שַׁעֲרוּרָ֗ה נָא֞וֹף וְהָלֹ֤ךְ בַּשֶּׁ֙קֶר֙ וְחִזְּקוּ֙ יְדֵ֣י מְרֵעִ֔ים לְבִ֨לְתִּי־שָׁ֔בוּ אִ֖ישׁ מֵרָעָת֑וֹ הָיוּ־לִ֤י כֻלָּם֙ כִּסְדֹ֔ם וְיֹשְׁבֶ֖יהָ כַּעֲמֹרָֽה׃ {פ}

וּבִנְבִיֵי יְרוּשְׁלֵם חֲזִיתֵי שְׁנוֹ זַנָאִין וּמְהַלְכִין בִּשְׁקַר וּמַתְקְפִין יַד מִבְאֲשִׁין בְּדִיל דְלָא לְמֵיתַב גְבַר מִן בִּישְׁתֵיהּ הֲווֹ קָדָמַי כּוּלְהוֹן כִּסְדוֹם וְיָתְבְהָא כַּעֲמוֹרָה:

ובנביאי ירושלים. ר״ל כן אני רואה בנביאי ירושלים דבר מגונה וזהו שהמה שטופים בניאוף והולכים בדרך שקר ומחזיקים ידי רשעים לבל ישובו מרעתם כי מנבאים להם לשלום:

כלם. כל בני יהודה:

ויושביה. יושבי ירושלים:

שערורה. ענין דבר מגונה כמו שמה ושערורה (לעיל ה):

נאוף. ענין זנות:

מרעים. רשעים: