הַעֶ֨צֶב נִבְזֶ֜ה נָפ֗וּץ הָאִ֤ישׁ הַזֶּה֙ כׇּנְיָ֔הוּ אִ֨ם־כְּלִ֔י אֵ֥ין חֵ֖פֶץ בּ֑וֹ מַדּ֤וּעַ הֽוּטְלוּ֙ ה֣וּא וְזַרְע֔וֹ וְהֻ֨שְׁלְכ֔וּ עַל־הָאָ֖רֶץ אֲשֶׁ֥ר לֹא־יָדָֽעוּ׃

בְּסִירָא חֲלָשָׁא מְטַלְטְלָא גַבְרָא הָדֵין כָּנְיָהוּ כְּמָנָא דְלֵית צְרוֹךְ בֵּיהּ מָה דֵין אִטַלְטָלוּ הוּא וּבְנוֹהִי וְאִתְגְלִיאוּ לְאַרְעָא דְלָא יְדָעוּ:

העצב נבזה וכו׳. וכי זה כניהו דומה הוא לצורה נבזה ומפוצץ וכי הוא ככלי שאין בו צורך ומדוע א״כ הוטלו מארצם הוא וזרעו וכו׳:

אשר לא ידעו. עד הנה:

העצב. כן נקרא הצורה הנעבדת כמ״ש עצבי הגוים (תהלים קלה) וזהו לפי שמעצב לב עובדיו צועק אליו ואינו נענה ובדרך שאלה קרא כן לכולם:

נפוץ. ענין שבירה ורציצה כמו ונפוץ הכדים (שופטים ז):

חפץ. ענין רצון וצורך וכן החפץ לשדי כי תצדק (איוב כב):

הוטלו. הושלכו:

העצב, שואל מדוע עשה לו כן, וכי הוא דומה כעצב נבזה ונשבר שאין ראוי למלכות מצד עצמו, או הכי דומה ככלי אין חפץ בו שגם אם הוא שלם אין בו חפץ כמו כלי חרס וכדומה, ובנמשל הכי מרד בנבוכדנצר עד שאין חפצו בו הלא יצא אליו תיכף וא"כ מדוע הוטלו הוא וזרעו וכו':