כִּ֣י אֵ֤ין עֵינֶ֙יךָ֙ וְלִבְּךָ֔ כִּ֖י אִם־עַל־בִּצְעֶ֑ךָ וְעַ֤ל דַּֽם־הַנָּקִי֙ לִשְׁפּ֔וֹךְ וְעַל־הָעֹ֥שֶׁק וְעַל־הַמְּרוּצָ֖ה לַעֲשֽׂוֹת׃ {ס}

אֲרֵי לֵית עֵינָךְ וְלִבָּךְ אֱלָהֵין עַל מָמוֹנָא לְמֵינַס וְעַל דַם זַכָּאי לְמִשְׁפַּךְ וְעַל עוּשְׁקָא וְעַל דְבִרְעוּת נַפְשָׁךְ לְמֶעְבַּד:

כי אין עיניך. ר״ל אבל בסגוף שלך אין נחת כי אין מחשבתך כ״א על חמדת הממון ולסגף עצמך למען יכופר העבר ולעשותה שוב:

ועל המרוצה לעשות. ר״ל לרוצץ דלים ואביונים:

בצעך. ענין חמדת הממון כמו מה בצע (בראשית לז):

העושק. הגזל:

המרוצה. מל׳ רציצה ושבירה וכן ואת מי רצותי (ש״א יב):

כי אין, אבל אתה אין עיניך ולבך (ראיית החושים וחמדת הלב כמ"ש לבא ועינא תרי סרסורי דחטאה אינון) כי אם על בצעך לא תעשה שום דבר לטובת הכלל רק לטובת עצמך לא במחשבה ולא בפועל, ועל דם הנקי לשפוך, שתחת שהמלך צריך להשגיח על דם הנקי שלא לשפוך רק להעניש השופך דם אתה תשגיח על דם הנקי כדי לשפוך הדם, ותשגיח על העושק והמרוצה לא לעכב עשייתו רק לעשות ור"ל שבעת יעשה משפט ברצח ועושק הוא על הכונה לרצוח ולעשוק את משפט הרוצח ולקחת ממון העושק לעצמו לא לעשות משפט: