דָּ֛ן דִּין־עָנִ֥י וְאֶבְי֖וֹן אָ֣ז ט֑וֹב הֲלוֹא־הִ֛יא הַדַּ֥עַת אֹתִ֖י נְאֻם־יְהֹוָֽה׃

דָן דִין מִסְכַּן וְחָשׁוּךְ בְּכֵן הֲוָה טַב הֲלָא הִיא דַעְתָּא דְרָעֵינָא בָהּ אֲמַר יְיָ:

דן. היה דן דין עני ואביון ובעבור זה היה טוב לו כי הלא זהו הדעת אותי כי בזה מדבק במעשי לרחם על העניים כמוני:

דן, ולא תחשוב שבטל סעודתו לשפוט ענינים גדולים, כי אז בעת שאכל ושתה דן דין עני ואביון, אז טוב לו לא הוטב לבו מן האכילה רק ממה שעשה משפט לעשוקים הלא היא הדעת אותי שזה העדות שידע אותי, וכמ"ש כי לא לאדם תשפטו כי לאלהים ועמכם בדבר המשפט, ואיך עשית אתה בהפך לגזול שכר עני ואביון: