כִּ֣י שָׁמַ֜עְתִּי דִּבַּ֣ת רַבִּים֮ מָג֣וֹר מִסָּבִיב֒ הַגִּ֙ידוּ֙ וְנַגִּידֶ֔נּוּ כֹּ֚ל אֱנ֣וֹשׁ שְׁלֹמִ֔י שֹׁמְרֵ֖י צַלְעִ֑י אוּלַ֤י יְפֻתֶּה֙ וְנ֣וּכְלָה ל֔וֹ וְנִקְחָ֥ה נִקְמָתֵ֖נוּ מִמֶּֽנּוּ׃
הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים
טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור
אֲרֵי שְׁמָעֵית מִלֵי סַגִיאַיָא דְמִתְכַּנְשִׁין מִסְחוֹר סְחוֹר הֲווֹ וּנְחַוִינֵיהּ כָּל אֱנַשׁ שְׁלָמִי כָמְנִין לְאַבְאָשָׁא לִי מָאִים יִטְעֵי וְנִכּוֹל לֵיהּ וְנִתְפְּרַע פּוּרְעֲנוּתָנָא מִנֵיהּ:
כי שמעתי. אע״פ ששמעתי דברי רבים אסיפת אויבים מסביב שאומרים אלו לאלו הגידו עליו עדות שקר ונגיד הדבר ההוא לפני המלך:
כל אנוש. כל איש ואיש אשר חשבתים שהם אוהבי וחפצי שלומי המה מצפים על תקלתי להיות צולע ופוסח והוא ענין מליצה:
אולי יפותה. באמרם אולי יפותה לדברינו ונוכלה לו שידבר דבר שיהיה בעבורו חייב מיתה ואז נקחה את נקמתינו ממנו:
דבת. ענין אמירה ועל פי רוב יאמר על האמיר׳ הרע׳ כמו דבת הארץ (במדבר יג):
מגור. ענין אסיפה:
שומרי. ענין תקוה וצפוי כמו ואביו שמר את הדבר (בראשית לו):
צלעי. ענין חגר ופסח ויאמר על המכשול והתקלה וכן ובצלעי שמחו (תהלים לה):
יפותה. מל׳ פתוי והסתה:
ונוכלה. מל׳ יכולת:
כי שמעתי, וחוץ ממה שחרפוני ורדפוני ע"י דברי נבואתי רצו להוציא עלי דבה בעלילות שקר, ולא איש יחידי רק דבת רבים, וגם (דבת) מגור מסביב הוא פשחור שקראו בשם מגור מסביב, ב. שהעמידו נגדי עדי שקר להעיד שקר בפני וכ"א אומר לחברו הגידו אתם את הדבה ואנחנו נגידנו ר"ל נהיה עדים להגיד זאת בפניו לפני השופטים, ג. שגם כל אנוש שלומי הם שומרי צלעי מצפים שאהיה צולע מעט ועי"כ אפול, אומרים זה לזה, נדבר עמו שלום להתעותו שיאמין לנו, אולי יפותה לקבל עצתנו, ועי"כ נוכלה לו ונקח את נקמתנו ממנו, אבל וה' אותי, ה' הוא האות והנס שלי, והוא מצוייר על דגלי כגבור עריץ הלוחם בעדי להצילני, ע"כ רודפי יכשלו ולא יוכלו לעשות לי רעה, אבל בושו הם צריכים לבוש מאד כי כלמת עולם הלא לא תשכח שעשו נבלה כזאת להוציא דבה ולהעיד שקר:
