כִּדְנַן אֲמַר יְיָ צְבָאוֹת אֱלָהָא דְיִשְׂרָאֵל הָא אֲנָא מַיְתֵי עַל קַרְתָּא הָדָא וְעַל כָּל קִרְוָהָא יַת כָּל בִּישְׁתָּא דִגְזָרֵית עֲלָהּ אֲרֵי אַקְשִׁיאוּ יַת קְדַלְהוֹן בְּדִיל דְלָא לְקַבָּלָא יַת פִּתְגָמָי:
ועל כל עריה. הערים הסמוכים לה:
כי הקשו. לבל יוכלו להפך אלי פניהם והוא ענין מליצה:
הקשו. מל׳ קשה:
ערפם. הוא אחורי הפנים:
כה אמר ה' הנני מביא, כאשר צוהו ה' לעשות מעשה עם נבואתו ידע כי נחרץ הדבר מאת ה' ולא יחזור בו, כמ"ש הרמב"ן, שכל מעשה שנעשה עם הנבואה מורה שהיא נבואה קיימת בלא חזרה, ולכן הודיע להם שנגמר דינם, ועז"א הנני מביא את כל הרעה לא כמ"ש בנבואה הקודמת שה' חושב מחשבה שישובו, כי הקשו את ערפם ולא רצו לשוב ולכן נחתם גזר דינם כמ"ש לקמן (כ"א י') כי שמתי פני על העיר הזאת לרעה ולא לטובה: