כֹּה־אָמַ֞ר יְהֹוָ֤ה צְבָאוֹת֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל הִנְנִ֨י מֵבִ֜י אֶל־הָעִ֤יר הַזֹּאת֙ וְעַל־כׇּל־עָרֶ֔יהָ אֵ֚ת כׇּל־הָ֣רָעָ֔ה אֲשֶׁ֥ר דִּבַּ֖רְתִּי עָלֶ֑יהָ כִּ֤י הִקְשׁוּ֙ אֶת־עׇרְפָּ֔ם לְבִלְתִּ֖י שְׁמ֥וֹעַ אֶת־דְּבָרָֽי׃
הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים
טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור
כִּדְנַן אֲמַר יְיָ צְבָאוֹת אֱלָהָא דְיִשְׂרָאֵל הָא אֲנָא מַיְתֵי עַל קַרְתָּא הָדָא וְעַל כָּל קִרְוָהָא יַת כָּל בִּישְׁתָּא דִגְזָרֵית עֲלָהּ אֲרֵי אַקְשִׁיאוּ יַת קְדַלְהוֹן בְּדִיל דְלָא לְקַבָּלָא יַת פִּתְגָמָי:
ועל כל עריה. הערים הסמוכים לה:
כי הקשו. לבל יוכלו להפך אלי פניהם והוא ענין מליצה:
הקשו. מל׳ קשה:
ערפם. הוא אחורי הפנים:
כה אמר ה' הנני מביא, כאשר צוהו ה' לעשות מעשה עם נבואתו ידע כי נחרץ הדבר מאת ה' ולא יחזור בו, כמ"ש הרמב"ן, שכל מעשה שנעשה עם הנבואה מורה שהיא נבואה קיימת בלא חזרה, ולכן הודיע להם שנגמר דינם, ועז"א הנני מביא את כל הרעה לא כמ"ש בנבואה הקודמת שה' חושב מחשבה שישובו, כי הקשו את ערפם ולא רצו לשוב ולכן נחתם גזר דינם כמ"ש לקמן (כ"א י') כי שמתי פני על העיר הזאת לרעה ולא לטובה:
