כִּֽי־שְׁכֵחֻ֥נִי עַמִּ֖י לַשָּׁ֣וְא יְקַטֵּ֑רוּ וַיַּכְשִׁל֤וּם בְּדַרְכֵיהֶם֙ שְׁבִילֵ֣י עוֹלָ֔ם לָלֶ֣כֶת נְתִיב֔וֹת דֶּ֖רֶךְ לֹ֥א סְלוּלָֽה׃

אֲרֵי שְׁבָקוּ פּוּלְחַנִי עַמִי לָא לַהֲנָאָה אַסִיקוּ בּוּסְמִין וְאַטְעִיאוּנוּן בְּאוֹרְחַתְהוֹן בִּישְׁתָא מִשְׁבִילִין תַקְנָן דְמִן עַלְמָא לְמֵיזָל בְּאוֹרְחָן דְלָא תַקְנָן בִּשְׁבִילִין דְלָא מְכַבְשִׁין:

לשוא יקטרו. המה מקטירים לצבא השמים שאין תועלת בעבודתם ויכשלום בדרכיהם:

שבילי עולם. ר״ל שבילי העולם הם המכשילים אותם בדרכיהם כי בראותם דרכי הטבע בעולם השפל שהכוכבים ממסלותם פועלים בדברים השפלים אלה שבילי עולם הם יכשלום בדרכיהם לחשוב שכל טובתם תלוי בצבא השמים ולכן היו מקטרים להם וזהו שאמר ללכת נתיבות וכו׳ ר״ל ללכת בנתיב דרך אשר איננה סלולה שלא משמשו בה להסיר המכשול שלא חקרו בדבר לדעת שהכל ביד ה׳ אין מהראוי לעבדם עבודת אלהות:

שבילי. נתיבות עניינם אחד ענין אורח ומעגל:

סלולה. ענין משמוש התמידות וכן ואורח ישרים סלולה (משלי ט״ו:י״ט):