לָ֣מָּה הָיָ֤ה כְאֵבִי֙ נֶ֔צַח וּמַכָּתִ֖י אֲנוּשָׁ֑ה מֵֽאֲנָה֙ הֵרָפֵ֔א הָי֨וֹ תִהְיֶ֥ה לִי֙ כְּמ֣וֹ אַכְזָ֔ב מַ֖יִם לֹ֥א נֶאֱמָֽנוּ׃ {ס}

לְמָה הֲוָה כֵיבִי לְאַפְרַשׁ וּמְחָתִי תַקִיפָא לִמְסַרְבָא לְאִתַּסָאָה לָא יְהֵי מֵימְרָךְ לִי כַּדְבִין כְּמַבַּע דְמַיִין דְפַסְקִין מוֹהִי:

כאבי נצח. ר״ל זה זמן רב אורבים עלי אנשי ענתות:

ומכתי אנושה. המכה שעלי היא כאובה מאד ר״ל הם מכאיבים אותי ביותר:

מאנה הרפא. ממאנת לקבל רפואה ר״ל אינם חוזרים מרעתם:

היו תהיה לי. אתה תהיה למולי כמו מקור מים הנפסק ועוזב הנבואה ולתוספת ביאור אמר מים לא נאמנו שאין מתקיים ומתמיד כי כמו כן חדלת ממני העזרה וההצלה מן הקמים עלי:

נצח. לעולם ר״ל זמן רב:

אנושה. כאובה ביותר כמו אנוש חציו (איוב לד):

מאנה. מלשון מיאון:

אכזב. ענין הפסק ועזיבה כמו אשר לא יכזבו מימיו (ישעיהו נ״ח:י״א):

נאמנו. ענין דבר המתקיים כמו יתד במקום נאמן (שם כב):