יִרְמְיָהוּ י״ד · ח׳

סַבּוּר יִשְׂרָאֵל פַּרְקֵיהּ בְּעִדַן עָקָא לְמָה יֵיחוֹל רוּגְזָךְ עֲלָנָא וַאֲנַחְנָא כְּתוֹתָבִין בְּאַרְעָא וּכְעָדֵי אוֹרְחָא דִסְטָא לְמַבָּתָא:

מקוה ישראל. אתה תקותם של ישראל כי לך יקוו ואתה הוא המושיע בעת בוא צרה למה עתה תהיה כגר בארץ שאינו חושש בטובת הארץ כי כמו כן אינך חושש על רעבון הארץ:

נטה ללון. הנוטה ללון במלון שאינו חושש בטובתה וכפל הדבר במ״ש:

מקוה. מל׳ תקוה:

וכאורח. הולך דרך:

מקוה ישראל ה' שישראל מקוים תמיד אליך ואתה מושיע תמיד בעת צרה, זה הוא שמך, וא"כ הושיענו גם עתה למה תהיה כגר, ר"ל כי המניעה מהושיע עתה יצוייר או בחסרון הרצון, או בחסרון הידיעה, או חסרון היכולת נגד הרצון, אמר למה תהיה כגר בארץ שהגר לא יקפיד על הנעשה בארץ מצד שאינו מתושבי הארץ וכאורח נטה ללון, שהאורח הגם שהוא מאזרחי הארץ לא ישגיח על הנעשה בארץ מצד שאינו שוכן שם בקביעות, ור"ל שכן נדמה כאילו אין רצונך להשגיח על הארץ, או מצד שמסרת הנהגתה אל מערכת הכוכבים שהם שולטים פה בארץ ואתה כגר, או מצד שלא תעיין בהנהגתה רק לפרקים ולפי שעה: