יִרְמְיָהוּ י״ד · י׳

כִּדְנַן אֲמַר יְיָ לְעַמָא הָדֵין כְּמָא דִרְחִימוּ כֵּן אִתְפְּרַע מִנְהוֹן לְאַגְלָיוּתְהוֹן מֵאֲרַע בֵּית שְׁכִינְתִּי וּכְמָה דַהֲווֹ מְעָרְבִין לְפוּלְחַן טַעֲוָתָא וּמִבֵּית מִקְדָשִׁי רַגְלֵיהוֹן לָא מְנָעוּ וּקְדָם יְיָ לָא רַעֲוָא בְּהוֹן כְּעַן יִסְעַר עֲלֵיהוֹן חוֹבֵיהוֹן וְיִתְפְּרַע עֲוָיָתְהוֹן:

לעם הזה. על העם הזה:

כן אהבו לנוע. כמו שהם נעים עתה מפני הרעב לבקש מאכל בארצות אחרות כן אהבו מאז להיות נעים ולא חשכו רגליהם מללכת פעם למצרים פעם לאשור לבקש מהם עזרה וכאומר לכן ינועו גם עתה:

לא רצם. אינו מרוצה להם והנה עתה יזכר את עוונם וישלם הגמול:

לנוע. מלשון נע ונד:

חשכו. ענין מניעה כמו ולא חשכת (בראשית כב):

רצם. מל׳ רצוי:

ויפקד. ענין זכרון:

כה אמר ה' (תשובת ה') מה שאתם אומרים כי רבו משובותינו הנה כן אהבו לנוע, עודם שובבים ינועו מדרך אל דרך אחר, ולא יצוייר שתשתנה הגזרה רק או אם ישנו מעשיהם, אבל הם רגליהם לא חשכו ועדן הולכים תהו לא דרך, או יצוייר ע"י שישתנה רצון ה' עליהם לטוב אבל וה' לא רצם, ולכן יזכר עונם ועי"כ יפקד חטאתם להענישם: