וְאָמַרְתָּ֨ אֲלֵיהֶ֜ם אֶת־הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֗ה {ס} כֹּֽה־אָמַ֤ר יְהֹוָה֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל כׇּל־נֵ֖בֶל יִמָּ֣לֵא יָ֑יִן וְאָמְר֣וּ אֵלֶ֔יךָ הֲיָדֹ֙עַ֙ לֹ֣א נֵדַ֔ע כִּ֥י כׇל־נֵ֖בֶל יִמָּ֥לֵא יָֽיִן׃

וְתֵימַר לְהוֹן יַת פִּתְגָמָא הָדֵין כִּדְנַן אֲמַר יְיָ אֱלָהָא דְיִשְׂרָאֵל כָּל גְרַב יִתְמְלֵי חֲמַר וְיֵימְרוּן לָךְ הֲמִידַע לָא הֲוֵינָא יָדְעִין אֲרֵי כָּל גְרַב יִתְמְלֵי חֲמָר:

את הדבר הזה. והוא כה אמר ה׳ וכו׳:

כל נבל. כל נאד יהיה מלא יין:

ואמרו. וכשיאמרו אליך וכי לא נדע אשר כל נבל דרכו למלאותו יין:

נבל. נאד היין וכן ונבל יין (ש״א א):

כל נבל ימלא יין, ר"ל כל נבל אין עשוי רק ליין לא לדבר זולתו, ב. שכל הנבל ימלא מן היין, שגם הכלי עצמו וחרסיו בולעים את היין ומלאים ממנו, ואמרו אליך הידוע לא נדע, ר"ל למה תאמר זאת בשם ה' הלא נדע זאת מעצמנו: