יִרְמְיָהוּ י״ג · י״א

אֲרֵי כְּמָא דְמִדְבַּק זַרְזָא בְּחַרְצָא דְגַבְרָא כֵּן קָרְבֵית לְפוּלְחָנִי יַת כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל וְיַת כָּל בֵּית יְהוּדָה אֲמַר יְיָ לְמֶהֱוֵי קֳדָמַי לְעַם וּלְשׁוּם וּלְחוּשְׁבְּחָא וְלִרְבוּ וְלָא קַבִּילוּ:

כי כאשר ידבק. ר״ל לזה המשלתים לאזור כי כמו האזור דבוק הוא למתני איש כן וכו׳:

ולשם. ולהיות להם הדבר הזה לשם טוב וכו׳:

ולא שמעו. והם לא שמעו אל דברי ולכן יהיו נשחתים כאזור הזה:

ולתהלה. מלשון הלול ושבח:

כי כאשר, עתה באר ראשית המשל, איך נדמו תחלה לכל פרטי הדברים שנצטוה בעת קנית האזור, כי כאשר ידבק האזור אל מתני איש כן הדבקתים אלי לענין ארבעה דברים, א. להיות לי לעם שזה משל הקנין, שקנאם לו לצרכו לעם, וכמו שהאזור בלבשו יקנה שם ופרסום שהוא לבושו כן היו לשם, וכמו שהאזור סימן הגבורה כן היו לתהלה, וכמו שהפשתים סימן התפארת כן היו לתפארת, אבל כמו שלא הבאת את האזור במים כן לא שמעו: